שפכטל, צבע והנדימן בפתח תקווה: למה השאלה הראשונה שלי היא באיזו שכונה
פתח תקווה היא לא עיר אחת מבחינת בנייה. מרכז ותיק עם טיח עבה על בלוק, שכונות ביניים ושכונות חדשות לגמרי של גבס ופורצלן.
מה שקובע איך עובדים בדירה כאן הוא לא שם העיר אלא שנת הבנייה של הבניין, וזה משנה את הצבע, את השפכטל, את הקידוח ואת הטיפול ברטיבות.
בפתח תקווה אני לא שואל קודם מה צריך לעשות. אני שואל באיזו שכונה ובאיזו שנה נבנה הבניין.
זה נשמע כמו שאלה מיותרת, אבל זו השאלה שחוסכת את רוב ההפתעות. עיר שיש בה גם בנייה של שנות החמישים וגם בניינים שנמסרו לפני שנתיים היא לא עיר אחת מבחינת עבודה. אותה בקשה בדיוק, לצבוע סלון ולתלות מסך, נראית אחרת לגמרי בשני הבניינים האלה: חומר אחר מאחורי הצבע, סוג סדק אחר, מקדח אחר וכמות הכנה אחרת לפני שנוגעים בגלגלת.
לכן אני מבקש מראש תמונה של הקיר, ואם אפשר גם תמונה של הבניין מבחוץ. החזית מגלה את תקופת הבנייה טוב יותר מכל תיאור. מה שנשאר אחרי זה הוא זיהוי החומר עצמו, ואת זה אני עושה בקיר, בבדיקות שלוקחות שתי דקות ומפורטות בכתבה על איך מזהים סוג קיר.
ארבע תקופות בנייה בעיר אחת
אני מחלק את העיר לא לפי שכונות אלא לפי ארבע משפחות בנייה. כל אחת מהן מתנהגת אחרת מתחת למברשת.
המרכז הוותיק: טיח עבה על בלוק ושכבות שהצטברו
בבנייה של שנות החמישים עד השבעים הקירות הם בלוק עם טיח פנים עבה, לעיתים 2 עד 4 סנטימטרים, על שלד בטון של עמודים וקורות. הטיח הזה עשה את עבודתו, אבל הוא לא ישר במובן שבו קיר חדש ישר, ובאור צד רואים בו גלים. מעליו הצטברו שכבות: סיד, צבע שמן ישן על השליש התחתון של הקיר במסדרונות ובמטבחים, וסופרקריל שנצבע מעליהם אחר כך.
המשמעות המעשית פשוטה. בבניין כזה אני לא מתחיל לצבוע לפני בדיקת הידבקות: שריטה בסכין, מריחת מים על אזור קטן ולחיצה עם סרט הדבקה. אם השכבה הישנה משתחררת, צביעה מעליה תיקלף תוך עונה. במקרה כזה אני מוריד את השכבה הרופפת, מעביר פריימר מקשר ורק אחר כך צובע. הרחבתי את הבדיקה ואת סדר הפעולות בכתבה על צבע שמתקלף מהקיר.
בקידוח בבנייה הזאת יש שני דברים לזכור. הראשון, מתחת לטיח העבה מחכה בלוק פריך, ודיבל שכל גופו התיישב בשכבת הטיח לא אוחז בכלום. אני משתמש בדיבל ארוך שמגיע לבלוק עצמו, ולעיתים בעוגן כימי. השני, בבניינים שעברו שיפוצים לאורך השנים החשמל לא תמיד רץ בקווים הצפויים. הוסיפו שקעים, העבירו נקודות, ולפעמים העבירו כבל בתעלה שנחצבה בכיוון שאי אפשר לנחש מראש.
שכונות הביניים: בטון ובלוק, טיח דק יותר, גבס ראשון
בבנייה של שנות השמונים והתשעים המצב נוח יותר. הטיח דק וישר יותר, הקירות מקבלים שפכטל נקודתי ולא יישור מלא, וברוב הדירות אפשר לצבוע אחרי הכנה סבירה בלי לקלף שכבות. כאן מתחיל להופיע גבס, בעיקר בתקרות מונמכות, בארונות מסתור ובחלק מהמחיצות הפנימיות, ולכן חשוב להקיש על הקיר לפני שקודחים ולא להסיק מקיר אחד על הדירה כולה.
עוד הבדל שמשנה עבודה: בבניינים שנבנו לפני חובת הממ״ד אין חדר ביטחון בדירה, והחדר שנחשב היום ממ״ד בדירות החדשות אינו קיים שם. בחדרים רטובים באותה תקופה יש בדרך כלל קרמיקה בגודל בינוני עם רובה רחבה, וקידוח בה סלחני בהרבה מקידוח בפורצלן גדול.
השכונות החדשות: גבס, פורצלן גדול ומערכות מוסתרות
בבנייה העכשווית, כמו בשכונות החדשות בעיר ובכללן כפר גנים, השלד יצוק וחלק מהמחיצות הפנימיות עשוי גבס. התקרות מונמכות ומעליהן רצות יחידות מיזוג, צנרת ניקוז וחיווט. הקירות ישרים כשהם נמסרים, ולכן שפכטל שם הוא בדרך כלל תיקון נקודתי ולא יישור, אבל כל קידוח הוא החלטה: מה יש מאחורי הלוח, ואיזה עוגן מתאים לו.
האריחים הם הסיפור השני. פורצלן בפורמט גדול, 60 על 60 ומעלה, לא סובל פטישה ולא מקדח לא נכון, והמרחק מקו הרובה ומקצה האריח קובע אם הוא ייסדק. ההבדל בין החומרים ובין שיטת העבודה מפורט בכתבה על פורצלן מול קרמיקה.
בדירות שנמסרו לאחרונה חלק גדול מהקריאות אינו תקלה אלא התנהגות רגילה של מבנה שמתייצב: סדקי שיער בתפרי גבס, בפינות של פתחים ובמפגש בין מחיצה לתקרה. מה מתוך זה שייך לבדק בית ומה נכון לתקן ולצבוע, פירטתי בכתבה על ליקויים בדירה חדשה.
תמ״א ופינוי בינוי: מעטפת חדשה על שלד ישן
בבניינים שעברו חיזוק ותוספת בנייה יש מצב רביעי, והוא המבלבל מכולם. מבחוץ ומבפנים הכול נראה חדש, אבל מאחורי הטיח החדש עומד שלד ותיק ולידו תוספת חדשה לגמרי. הקו שבו הישן פוגש את החדש הוא בדיוק הקו שבו נפתחים סדקים אחרי החורף הראשון, כי שני חלקי המבנה זזים בקצב שונה. גם הצבע מתנהג שם אחרת: משטח ישן ומשטח חדש סופגים צבע בכמות שונה, ואותו גוון בדיוק ייראה שונה על שניהם אם לא קודם לו פריימר מאחיד.
הכשלים שחוזרים, לפי סוג הבנייה
זו הטבלה שאני עובד לפיה כשאני מגיע לדירה בעיר. היא לא מחליפה בדיקה בשטח, אלא קובעת מה אני בודק קודם.
| סוג הבנייה | מה מרגישים בקיר | הכשל שחוזר | מה אני עושה אחרת |
|---|---|---|---|
| מרכז ותיק, שנות החמישים עד השבעים | טיח עבה, גלים באור צד, שכבות צבע מרובות | קילוף של שכבה ישנה, וסדק ישר בקו המפגש בין בלוק לעמוד או לקורה | בדיקת הידבקות לפני הכול, הורדת שכבה רופפת, פריימר מקשר, ובסדק תפר סרט גישור ולא רק שפכטל |
| שנות השמונים והתשעים | טיח דק וישר יחסית, תקרות גבס וארונות מסתור | קידוח שנעשה בהנחה שהקיר מלא, ומתגלה שהוא גבס | הקשה בכל נקודה לפני קידוח, ובחירת עוגן לפי החומר בפועל ולא לפי גיל הבניין |
| בנייה עכשווית בשכונות החדשות | קירות ישרים, מחיצות גבס, פורצלן גדול, תקרה מונמכת | אריח שנסדק בקידוח, ופגיעה במערכת שרצה מעל התקרה או בתוך המחיצה | מקדח יהלום בלי פטישה, מרחק מקו הרובה ומקצה האריח, ובדיקה מה עובר מאחורי הלוח לפני הנקודה |
| בניין שעבר חיזוק ותוספת | מעטפת וטיח שנראים חדשים לגמרי | סדק שנפתח שוב בדיוק בקו המפגש בין החלק הישן לתוספת | טיפול בקו כתפר נע, ופריימר מאחיד כדי שהגוון ייראה זהה על שני המשטחים |
רטיבות: מה שחוזר בעיר הזאת
בבנייה הוותיקה הרטיבות מגיעה בדרך כלל מבחוץ: טיח חוץ שהתפורר, תפר בין מרפסת לקיר שאיבד את האיטום וצנרת ותיקה בקירות. בדירות החדשות התמונה הפוכה, ורוב מה שנראה כמו נזילה הוא עיבוי על קיר קר או על צנרת מיזוג. ההבדל בין השניים משנה את כל הטיפול, כי צבע נגד עובש על קיר שממשיך להירטב הוא בזבוז. את ההבחנה פירטתי בכתבה על רטיבות מול עיבוי.
תפעול: חניה, גישה, מעלית וועד בית
החלק הזה נשמע טכני, אבל הוא משפיע על היום עצמו יותר משנדמה. פתח תקווה מציבה שני מצבים הפוכים.
- במרכז הוותיק: רחובות צרים, חניה כחול לבן שמתמלאת בבוקר, ובניינים בני שלוש עד ארבע קומות בלי מעלית. פריקה של חומר וכלים לקומה שלישית בלי מעלית לוקחת זמן, ולכן אני מתאם מראש חלון פריקה קרוב לכניסה ומגיע מוקדם.
- בשכונות החדשות: חניון תת קרקעי עם מגבלת גובה בכניסה, שער עם שלט או קוד, ולעיתים חברת ניהול שמבקשת תיאום מראש לכניסה עם ציוד. במקרה כזה נוח יותר לפרוק בכניסה העליונה ולעלות במעלית, ואני בודק מראש אם נדרש ריפוד למעלית ואם יש שעות מוגדרות להעברת ציוד.
- בבית משותף בכל אחת מהשכונות: את העבודה הרועשת אני עושה בשעות המקובלות ליום חול, ולא בשעות המנוחה של אחר הצהריים או בערב. שכן שמקבל הודעה מראש הוא שכן שלא עוצר עבודה באמצע.
- עבודה בשטח משותף, כמו חדר מדרגות, לובי או קיר חוץ, מתחילה מהוועד ולא מהדייר. ההחלטה על הגוון ועל ההיקף היא החלטה של הבניין, ולכן גם ההזמנה מגיעה משם.
מתלבטים מה בדיוק צריך לעשות אצלכם? התקשרו ל-053-582-8855, א׳ עד ה׳ בין 08:00 ל-18:00. תמונה של הקיר, תמונה של הבניין ושנת הבנייה מספיקות בדרך כלל כדי שאתן תשובה מדויקת בטלפון.
השורה התחתונה לגבי פתח תקווה
בעיר שיש בה טווח בנייה כזה, כל הערכה שניתנת בלי לדעת מה מאחורי הצבע היא ניחוש. אני מעדיף לשאול שלוש שאלות ולתת מספר אחד, במקום לתת מספר ולגלות באמצע שהקיר דורש שכבת יישור מלאה. היגיון זהה חל גם על הסדקים: אותו קו דק בדיוק אומר דבר אחד בתפר גבס בדירה חדשה ודבר אחר לגמרי בקיר בלוק ותיק, ולכן אני מזהה קודם את סוג הסדק ורק אחר כך מחליט אם הוא נגמר בשפכטל.
שאלות נפוצות
השאלות שחוזרות אליי הכי הרבה בנושא הזה.
למה אתה שואל באיזו שכונה אני גר לפני שאתה נותן הערכה?
כי בפתח תקווה זו לא שאלת נימוס. דירה במרכז הוותיק, עם טיח עבה על בלוק, ודירה בשכונה חדשה עם מחיצות גבס הן שתי עבודות שונות, גם כשהבקשה זהה.
השכונה נותנת לי הערכה ראשונה של תקופת הבנייה, ותקופת הבנייה קובעת כמה הכנה נדרשת לפני צבע, איזה עוגן מתאים לקיר, ואיזה סוג סדק סביר לראות. את הזיהוי הסופי אני עושה בקיר עצמו.
הבניין שלי במרכז העיר, מהבנייה הוותיקה. אפשר לצבוע ישר על מה שיש?
רק אחרי בדיקה. בקירות שצברו שכבות של סיד, צבע שמן וסופרקריל, השאלה אינה איך הצבע ייראה ביום שסיימנו אלא האם השכבה שמתחתיו מחזיקה.
הבדיקה לוקחת דקות: שריטה בסכין, מים על אזור קטן וסרט הדבקה. אם השכבה הישנה משתחררת, אני צובע רק אחרי הורדה ופריימר מקשר. אם היא יציבה, אפשר לעבור להכנה רגילה.
בדירה חדשה בשכונה חדשה הופיעו סדקי שיער בגבס אחרי שנה. זה נורמלי?
ברוב המקרים כן. מבנה חדש מתייצב, ומחיצות גבס ותקרות מונמכות נעות מעט בשנה הראשונה. הסדקים מופיעים כמעט תמיד באותם מקומות: בתפר בין לוחות, בפינות פתחים ובמפגש בין מחיצה לתקרה.
מה שכן חשוב הוא לתקן אותם נכון, עם סרט וגישור על התפר ולא עם מריחת שפכטל בלבד, אחרת אותו קו יחזור. סדק שרוחבו גדל, סדק אלכסוני בקיר בנייה או סדק חוזר באותו מקום אחרי תיקון הם סיפור אחר, וכדאי שאיש מקצוע יבדוק אותם.
יש לי פורצלן גדול בדירה החדשה. אפשר לקדוח בלי לשבור אריח?
אפשר, בתנאי שלא מתייחסים אליו כמו לקרמיקה ישנה. בפורצלן אני עובד עם מקדח יהלום, בלי פטישה, במהירות נמוכה ועם קירור.
המיקום קובע לא פחות מהכלי: אני מתרחק מקצה האריח ומקווי הרובה, כי שם האריח הכי פגיע. אם הנקודה נופלת בדיוק על הקצה, עדיף להזיז אותה כמה סנטימטרים מאשר להתעקש.
הבניין שלי בלי מעלית, קומה שלישית. זו בעיה?
לא בעיה, אבל זה משפיע על לוח הזמנים ולכן אני מעדיף לדעת מראש. פריקה של חומר וכלים לקומה שלישית בלי מעלית מוסיפה זמן לתחילת היום ולסופו.
מה שעוזר בפועל הוא מקום פריקה קרוב לכניסה בשעות הבוקר, ובמרכז הוותיק זה בדיוק החלק שדורש תיאום מראש.
בבניין החדש יש חניון תת קרקעי וחברת ניהול. מה צריך לתאם?
שני דברים. הראשון הוא הכניסה עצמה: לחניונים תת קרקעיים יש מגבלת גובה, ולכן לעיתים נוח יותר לפרוק בכניסה העליונה ולעלות עם הציוד במעלית.
השני הוא נוהלי הבניין: יש בניינים שדורשים תיאום מראש עם חברת הניהול, ריפוד של המעלית או עבודה בשעות מוגדרות להעברת ציוד. שיחה קצרה לפני היום עצמו מונעת עצירה בכניסה.
מתי מותר לעבוד עם מקדחה בבניין משותף?
אני עובד בשעות המקובלות ליום חול ונמנע מעבודה רועשת בשעות המנוחה של אחר הצהריים ובערב. שעות הפעילות שלי הן א׳ עד ה׳ בין 08:00 ל-18:00, והחלק הרועש מרוכז בתוך היום ולא בקצוות שלו.
מעבר לזה, הודעה קצרה לשכנים לפני יום עבודה עם קידוח היא הדבר שמונע את רוב החיכוכים, בעיקר בבניינים ותיקים שבהם הקירות מעבירים רעש היטב.
הבניין שלנו עבר חיזוק ותוספת בנייה, והסדקים חזרו למרות שהכול נראה חדש. למה?
כי מתחת לטיח החדש יש שני מבנים ולא אחד: שלד ותיק ותוספת חדשה. הם לא נעים באותו קצב, והקו שביניהם הוא תפר שממשיך לזוז גם אחרי שהכול נצבע.
תיקון נכון שם מתייחס לקו הזה כתפר נע ולא כסדק רגיל, וגם הצבע דורש תשומת לב: משטח ישן ומשטח חדש סופגים צבע בכמות שונה, ובלי פריימר מאחיד אותו גוון ייראה שונה על שני החלקים.